אֵם שֶרוֹצָה לְלַמֵד אֶת הַיֶלֶד,
שֶיוּכַל לָלֶכֶת לְבָדוֹ.
הִיא יוֹשֶבֶת עַל הַבִּרְכַּיִים,
וְנוֹתֶנֶת לַיֶלֶד שֶיִתְקָרֵב אֵלֶיהָ.
וּבִזְמַן שֶהִיא רוֹאָה,
שֶהַיֶלֶד כְּבָר קָרוֹב אֶצְלָה,
הָאֵם מִתְרַחֶקֶת מִן הַיֶלֶד.
וְזֶהוּ בִּכְדֵי שֶהַיֶלֶד יִתְרַגֵל לָלֶכֶת לְבָד,
בְּשִיעוּר יוֹתֵר גָדוֹל מִכְּפִי שֶהָלַך.
אוּלָם הַיֶלֶד מַתְחִיל לִבְכּוֹת.
הֲלא הוּא הִתְאַמֵץ,
וְנוֹתֵן כּוֹחוֹת
בִּכְדֵי שֶיִתְקָרֵב אֶל הָאֵם,
וְהוּא בּוֹכֶה,
מַדוּעַ אִמוֹ הִתְרַחֲקָה מִמֶנוּ.
וְהוּא חוֹשֵב,
כְּאִילוּ הָאֵם שׂוֹנֵאת אוֹתוֹ,
לָכֵן הִיא מִתְרַחֶקֶת מִמֶנוּ.
וְלא יָכוֹל לָדוּן אֶת אִמוֹ לְכַף זְכוּת,
שֶהַהִתְרַחֲקוּת שֶלָה
הִיא לְטוֹבַת הַיֶלֶד.
מַה שֶאֵין כֵּן
כְּשֶהַיֶלֶד לא הִתְחִיל לָלֶכֶת,
אֵין הָאֵם מִתְרַחֶקֶת מִמֶנוּ,
אֶלָא הוּא רוֹאֶה,
שֶכּל הַזְמַן שֶהוּא הוֹלֵך,
הָאֵם מַחְזִיקָה אוֹתוֹ בְּיָדָה
וּמוֹלִיכָה אֶת הַיֶלֶד.
כתבי רב"ש
