חירות הרצון שלי

אֲנִי יוֹשֵב,

אֲנִי מִתְלַבֵּש,

אֲנִי שָׂח,

אֲנִי אוֹכֵל.

כּל זאת –

לא מִשוּם שֶאֲנִי

רוֹצֶה לָשֶבֶת כָּךְ,

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהִתְלַבֵּש כָּךְ,

וּלְדַבֵּר כָּךְ,

וְלֶאֱכוֹל כָּךְ.

אֶלָּא מִכֵּיוָון

שֶאֲחֵרִים רוֹצִים,

שֶאֵשֵב וְאֶתְלַבֵּש

וַאֲדַבֵּר וְאוֹכַל

בְּצוּרָה זוֹ.

כּל זֶה לְפִי

רְצוֹנָם וְטַעֲמָם

שֶל הַחֶבְרָה,

וְלא רְצוֹנִי הַחוֹפְשִי.

 יֶתֶר עַל כֵּן,

אֲנִי עוֹשֶה כּל אֵלֶה

עַל פִּי רוֹב בְּנִיגוּד לִרְצוֹנִי,

כִּי יוֹתֵר נוֹחַ לִי

לְהִתְנַהֵג בְּפַשְטוּת

בְּלִי שוּם עוֹל,

אֶלָּא שֶאֲנִי מְשוּעַבָּד

בְּכל תְּנוּעוֹתַיי,

וְאָסוּר בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל,

בִּטְעָמִים וְנִימוּסִים

שֶל אֲחֵרִים,

שֶהֵם הַחֶבְרָה.

אִם כֵּן

אִמְרוּ נָא לִי,

הֵיכָן חֵירוּת הָרָצוֹן שֶלִי?

בעל הסולם